הטיפול המשפחתי (FBT) להפרעות אכילה

שלום, אני ד"ר יפעת שגב, מלווה משפחות המתמודדות עם הפרעת אכילה בקרב ילדים ומתבגרים.

התשוקה שלי היא להניע משפחות לעבר החלמה יציבה מהפרעת אכילה, לתוצאות טובות יותר ולמשפחות חסינות. ההנחה שלי היא שכולנו עושים הכי טוב שאנחנו יודעים וכולנו יכולים לעשות יותר טוב אם רק נדע איך. היום אני רוצה לספר לכם על הטיפול המשפחתי להפרעות אכילה ולעשות קצת סדר בבלגן.

אז מה זה בעצם FBT?

המושג FBT – Family-Based Treatment, או “גישת מודסלי” (Maudsley Approach) – הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר שעומדים כיום לרשות משפחות המתמודדות עם הפרעות אכילה אצל ילדים ובני נוער המתגוררים בבית. זהו טיפול מבוסס-מחקר שמעמיד את ההורים במרכז תהליך ההחלמה, מתוך אמונה שהם המשאב הטבעי והחזק ביותר לעזור לילדם.

מה עומד בבסיס השיטה?

הפרעת אכילה היא מחלת נפש הפוגעת ביכולת של המתבגר לראות את מצבו באופן מציאותי ולקבל החלטות נכונות בנוגע לאכילה ולמשקל. חשוב להבין שהאוכל הוא רק סימפטום. זו שפה, שדרכה המתבגר מביע מצוקה. בגישת FBT ההורים לוקחים אחריות זמנית על ניהול האכילה של ילדם, עד שיוכל לחזור ולנהל זאת בעצמו. קצת כמו לחזור לתקופת הינקות בה היה ברור שההורים הם אלה המזינים את ילדם.


ל-FBT גישה אגנוסטית לגבי הגורמים להפרעה ואינו מתמקד בסיבות שהובילו להפרעה.

ההנחה היא שההורים אינם “הגורם לבעיה”, אלא הכוח המרכזי בהחלמה. כשהם מקבלים הדרכה ותמיכה מתאימה ומעצימה, הם מסוגלים להיות הסביבה הבטוחה והיציבה שהילד כל כך זקוק לה. הדגש הוא על פעולה מיידית לטיפול בתסמינים.

אז איך זה עובד?

ניתן לחלק את הטיפול לשלושה שלבים מרכזיים. תקופת הטיפול בכל שלב והמעבר משלב אחד לשני משתנים בכל מטופל ומשפחה לפי התקדמות ההחלמה.

שלב ראשון - שחזור משקל וחזרה לאכילה תקינה

זהו השלב הכי אינטנסיבי בטיפול בו ההורים לוקחים אחריות מלאה על הכנת האוכל והאכילה בנסיון לחזור למשקל תקין ודפוסי אכילה נורמליים. מחקרים מראים שהצלחה מוקדמת בשלב זה מנבאת החלמה ארוכת-טווח לכן פעולה מיידית והחלטית של ההורים (בלי לתת לתחושות האשם וסיבת המחלה לעקב ועל כך עוד נדבר במאמר ניפרד), היא קריטית.

בשלב הזה יש שימוש ב"החצנה" של ההפרעה - כלומר, ההפרעה מוצגת ככוח חיצוני שתוקף את הנער, ולא כחלק מזהותו. זה עוזר להפחית אשמה, להגביר שיתוף פעולה, ולאפשר למשפחה לעבוד ביחד נגד האויב המשותף.

שלב שני - החזרת שליטה הדרגתית למתבגר

בשלב זה, המיקוד הוא על עידוד ההורים לעזור לבנם או לבתם לקחת יותר שליטה על האכילה שלהם.

זה מתבצע באמצעות תקופות ניסיון מוסכמות שבהן הצעיר אחראי על האכילה שלו, תוך פיקוח והדרכה של ההורים. בנוסף, המתבגר מתחיל לנסות מצבי אכילה חברתיים - ארוחות בבית ספר, עם חברים, במסעדות, במסיבות. ההורים מעודדים ותומכים בניסויים אלה, והמטרה היא להגביר את השליטה העצמית והביטחון של המתבגר בהקשרים חברתיים שונים. השלב הזה נעשה בהדרגה ומתקדם כל עוד המתבגר מצליח לקחת שליטה ולשמור על משקל תקין ודפוסי אכילה בריאים.

שלב שלישי - חזרה להתפתחות תקינה

לאחר שהמשקל יציב והאכילה חופשית יותר ועצמאית, הטיפול עובר להתמקדות ביצירת זהות בריאה של המתבגר ועיסוק בנושאים התפתחותיים ורגשיים רחבים יותר כגון יחסים עם בני גיל (קווצת השווים), יחסים רומנטיים, מיניות, עצמאות מההורים, ביטחון עצמי ועוד. בגדול כל מה שאמור להעסיק ילדים בגיל ההתבגרות. הדבר נעשה בתמיכה וליווי מקצועי שמאפשר להעמיק בנושאים רגשיים שייתכן שבחלקם היו הבסיס להפרעת האכילה. כזכור הפרעת אכילה היא מחלה נפשית והחלקים של האוכל הם הסימפטומים של המחלה לכן השלב הזה הוא חיוני כי מבטיח שההחלמה מההפרעה תהיה מלאה ומקיפה, לא רק פיזית אלא גם רגשית וחברתית.

למה דווקא בבית?

הטיפול המשפחתי FBT רואה בבית ובמשפחה את המקום שבו מתרחשת ההחלמה.


כאשר הילד לומד לאכול שוב בסביבה הטבעית שלו, בליווי המשפחה, תוך שמירה על כמה שיותר מהפעילויות שהוא מכיר, הדפוסים החדשים מתקבעים לאורך זמן. לכן אנחנו עדים למקרים בהם מטופלים המסיימים תקופות אשפוז בבית החולים וחוזרים לסביבה הטבעית מתקשים להשתלב, הסימפטומים של המחלה חוזרים והדרך לאשפוז חוזר קצרה. אם מצליחים לשמור על כמה שיותר מהתפקודים הרגילים של המטופל במקביל לטיפול אינטנסיבי הרי זו דרך מיטיבה.

מה למדנו מתקופות משבר?

השנים האחרונות הביאו איתן תקופות קשות של חוסר יציבות, בידוד ולחץ – תחילה בתקופת הקורונה, ואחר כך עם פרוץ מלחמת 7 באוקטובר.
 בשתי התקופות נרשמה עלייה חדה בהפרעות האכילה, גם מבחינת שכיחות וגם מבחינת חומרת המקרים וגיל הופעת המחלה. מגבלות התנועה, הסגרים, השהייה הממושכת בבית, והחשיפה הבלתי פוסקת למדיה חברתית – כולם יצרו קרקע פגיעה במיוחד עבור מתבגרים.

אבל דווקא מתוך המשבר הזה נחשף במלואו הכוח של FBT.
 במאמרה של פרופ’ יעל לצר (Frontiers in Psychiatry, 2021) מתואר כי בקרב משפחות חרדיות שטופלו בישראל לפי עקרונות FBT, נרשמה דהטבה במצב של בנות עם הפרעות אכילה בזמן הסגרים ביחס לאלה הטופלו במרפאות הייעודיות. הנוכחות הרציפה של ההורים בבית, יחד עם הדרכה מקצועית מרחוק, יצרו יציבות שאפשרה המשך החלמה למרות המגבלות. כפי שמתארת לצר: “הנוכחות ההורית הפיזית והרגשית הפכה לגורם מגן שאפשר את המשך ההתקדמות הטיפולית.”

הממצא הזה מדגיש עד כמה בית פעיל, אוהב ומודרך יכול להפוך למרחב טיפולי אמיתי – גם כשאין נגישות מלאה למסגרות חיצוניות.

אתגרים ותקווה

אין דרך לעקוף את הקושי – זהו טיפול אינטנסיבי שדורש נוכחות, סבלנות ועקביות.

ההורים נדרשים לנהל מצבים רגשיים ומעשיים מאתגרים מאוד. אבל ההצלחה של הטיפול, הנתמכת מחקרים, מוכיחה: כשמשפחה מקבלת ליווי נכון, היא מסוגלת לשנות את מהלך המחלה.

חשוב לדעת

הטיפול המשפחתי FBT הוא טיפול מובנה שמחייב ליווי של גורמי מקצוע המתמחים בהפרעות אכילה ומנוסים בגישה המשפחתית.
 בחירה בצוות מטפל שמכיר היטב את עקרונות FBT – פסיכולוג, דיאטנית ורופא – היא קריטית לטיפול נכון. ליווי צמוד וניהול המחלה יאפשר למשפחה להרגיש בטוחה ומודרכת, וליישם באופן האופטימלי את ההנחיות הטיפוליות השבועיות.

לסיכום - בשורה מעצימה להורים

בשורה מעצימה להורים
הורים אינם אשמים בהפרעת האכילה – הם המפתח להחלמה.


באמצעות הדרכה, הכלה והאמונה בכוח המשפחתי, הם יכולים להצמיח את ילדם מחדש – מבפנים, בבית, ובאהבה. החלמה מהפרעת אכילה מביאה איתה כמה מתנות לכל המערכת המשפחתית.

השאלה האמיתי בעיני היא לא “האם לערב את ההורים בטיפול?”, אלא “איך אפשר שלא"?